החלטה בתיק מ"ת 40302-02-11 - פסקדין

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר הסגרה, זאת בהתאם לסעיף 5 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: " חוק ההסגרה").

הרקע לבקשה

1.    כעולה מבקשת ההסגרה שהוגשה על ידי  ממשלת ארצות הברית, עזב המשיב. ביום 20.2.1998 , בסביבות השעה 2:15 לפנות בוקר, את מסעדת "My Martini Grill" אשר נמצאת במערב פאלם-ביץ' בפלורידה, ברכבו מסוג סובארו מודל 1990. המשיב נהג ברכבו, בהיותו תחת השפעת אלכוהול ונסע במהירות גבוהה בכביש בין-מדינתי מספר 95 (להלן: "הכביש"), לכיוון דרום. המשיב פגע בחלק האחורי של טנדר מסוג פורד ריינג'ר מודל 1994 (להלן: "הטנדר"), בו נהג מר דונלד קאנטוול (Donald Cantwell) (להלן: "המנוח"), וגרם לטנדר להתהפך. כתוצאה מעוצמת המכה, המנוח, אשר לא היה חגור בחגורת בטיחות, נזרק ממקום מושבו אל מחוץ לטנדר, הועף למרחק של 43 רגל (כ- 13.1 מטרים) ונחת על הקרקע. כתוצאה מהפציעות והחבלות שנגרמו לו בעקבות ההתנגשות, נפטר המנוח.

עד ראייה הבחין במשיב כשהוא נוסע במהירות גבוהה בכביש. לאחר התאונה, ובסמוך למקום התאונה, ראה עד הראייה את המשיב יוצא מרכבו וסוגר את מכסה המנוע, אשר נפתח ככל הנראה מעוצמת הפגיעה בטנדר. לאחר מכן, עזב המשיב את המקום, מבלי שהגיש עזרה למנוח, וניסה להסתיר את רכבו בשיחים בקרבת מקום. עד הראייה עקב אחר המשיב, והזעיק את המשטרה למקום. השוטרים שהגיעו למקום עצרו את המשיב.

2.         לבקשת ההסגרה צורף תצהירה של עו"ד פמלה בראון, תובעת במחוז פאלם-ביץ' במדינת פלורידה בארה"ב (להלן: " תצהיר בראון"). תצהיר בראון מתאר את עובדות המקרה, את חומר הראיות התומך בבקשת ההסגרה ואת הדין האמריקאי הרלבנטי. בנספחים לתצהיר מפרטים, בין השאר, את החיפוש אחר המשיב ואת המאמצים לאיתורו מאז נמלט מן הדין.

מן האמור בתצהיר בראון עולה כי חומר הראיות התומך בבקשת ההסגרה כולל בין השאר, את עדותו של עד הראייה שהיה במקום, כמתואר לעיל. בעת מעצרו, ולאחר שהוקראו לו זכויותיו, כנדרש על פי החוק האמריקאי, הודה המשיב בכך שנהג ברכב מסוג סובארו אשר גרם לתאונה, שסגר את מכסה המנוע של רכבו לאחר שנפתח כתוצאה מהתאונה ועזב את מקום התאונה ולאחר מכן ניסה להסתיר את רכבו. כמו כן הודה המשיב כי באותו ערב שתה כשלושה או ארבעה משקאות אלכוהוליים. המשיב שאל את השוטרים למצבו של המנוח, מה שמעיד על כך שידע כי פגע באדם, ולמרות זאת לא הגיש לו עזרה. בעודו עצור, נלקח המשיב חזרה למקום התאונה, שם נערכו לו בדיקות שיכרות בהן נכשל המשיב. לאחר מכן הועבר המשיב לבית המעצר, שם סירב לעבור בדיקות שיכרות נוספות.

ההליכים נגד המשיב בארה"ב

3.     נגד המשיב הוגש ביום 20.3.1998 כתב אישום לבית המשפט המחוזי של מחוז פאלם-ביץ' בפלורידה, ארה"ב (תיק מספר 98-001923-CF A02). בכתב האישום יוחסו למשיב העבירות הבאות:

א.      נהיגה תחת השפעת אלכוהול והריגה (Driving Under the Influence (DUI) Manslaughter and Leaving the scene of an accident) - עבירה מדרגה ראשונה לפי סעיף 316.193 תת סעיפים (3)(a), 3(b), 3(c)3b לחוק הפלילי של מדינת פלורידה.

ב.       הריגה (Manslaughter)- עבירה מדרגה שנייה לפי סעיף 782.07 לחוק הפלילי של מדינת פלורידה.

ג.        גרימת מוות באמצעות רכב (והפקרה לאחר פגיעה) Vehicular Homicide) יחד עם   Failure to Give Information/Aid) - עבירה מדרגה שנייה לפי סעיף 782.071(2) יחד עם סעיף 316.062 לחוק הפלילי של מדינת פלורידה.    

4.       ביום 20.11.1998 הורשע המשיב בבית המשפט של מחוז פאלם-ביץ' בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול - הריגה והפקרה לאחר פגיעה, שהינה עבירה מדרגה ראשונה. ביום 18.2.1999, כאמור, גזר כבוד השופט הווארד ברמן על המשיב 19 שנות מאסר.  

המשיב ערער על פסק הדין, וביום 10.5.2000 נדחה ערעורו על ידי בית המשפט לערעורים של המחוז הרביעי (Fourth District Court of Appeal). ביום 26.5.2000, הורה בית המשפט לערעורים כי התיק יוחזר לבית המשפט של מחוז פאלם-ביץ' לצורך ריצוי העונש.

ביום 16.6.2000 לא התייצב המשיב לריצוי עונשו. ביום 19.6.2000 הוציא השופט ברמן צו מעצר שיפוטי (bench warrant) בשל אי התייצבותו של המשיב לריצוי עונשו. ביום 8.10.2003, הוצא הצו השיפוטי מחדש על ידי כבוד השופטת לינדזי הוברט (Judge Lindsey Hubert), לאחר שלא אותר הצו המקורי.

במהלך משפטו בארה"ב, הוחזק המשיב במעצר מיום 20.2.1998 עד ליום 16.4.1999. לאחר שנגזר דינו בבית המשפט בערכאה הראשונה, ולאחר שהגיש את ערעורו, שוחרר המשיב בערבות של 50,000$. בית המשפט קיזז את ימי המעצר מגזר דינו של המשיב.

הימלטות המשיב לישראל

5.       המשיב נמלט לישראל ונכנס אליה בזהות בדויה ובמסמכים מזויפים ביום 18.6.2000. לצורך כניסתו לישראל השתמש המשיב בדרכון אמריקאי (מספר 46091462) ע"ש ג'ייסון אדם ויין, אשר הונפק ביוני 2000 . בטפסי הבקשה להוצאת אותו דרכון, ציין אביו של המשיב כי "בנו", ג'ייסון אדם ויין, איבד את מסמכי הזיהוי שלו ולכן מתבקשת הוצאתם מחדש. זאת על אף שלאביו של המשיב לא היה בן בשם האמור בעת ההיא. בדרכון זה מצוין תאריך לידה 28.7.1972 (שאינו תאריך לידתו של המשיב). ביום 27.11.2002 שינה המשיב את שם משפחתו מ"ויין" לוייסמן".

ביום 7.2.2011 התקבל מכתב הרשויות בארה"ב, מיום 31.1.2011, המתאר את הימלטות המשיב      מארה"ב תוך הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו, ובכלל זה הסרת האזיק האלקטרוני שהוצמד לו.

החיפוש אחר המשיב